כך מהפכת האינטרנט ריסקה את ש"ס. כשהאינטרנט פלש לחברה החרדית לפני עשרים שנה, חדר את חומותיה ושטף את המגזר כולו - הרבנים הניפו את דגל ההתנגדות והרעימו בקולם ובכתבם זעקה נגד המפלצת החדשה. ובצדק רב. מה שמכשירי הטלוויזיה לא הצליחו לעשות, עשה כלי ננסי שמסוגל לנוח בכל כיס ולחבר את הפרט החרדי לעולם תוכן מגוון. אף סמכות ריכוזית לא יודעת להיאבק מול מה שקורה בשקט בשקט בכיסו של הפרט. במהירות הבזק כנסי ענק נגד האינטרנט אורגנו, רבנים ומגידי שיעור עמדו על האיסור לרכוש מכשירי טלפון שאינם כשרים תוך סיפורים מאומתים על צעירים שעזבו את הישיבה בשל היחשפותם לערכים חדשים. ועדת התקשורת החרדית ייחדה קבוצת מספרים ספציפיים שיזוהו כ"כשרים" כדי להטיל סנקציות חברתיות למי שמחזיק במספר שאינו כשר. בחלק מהקהילות החרדיות נדרשו האנשים לחתום על התחייבות בהן צדק כי לא יחזיקו לעולם במכשירים המחוברים לאינטרנט, מוסדות לימוד, בתי ספר, ישיבות ומקומות עבודה עדכנו את התקנון על פי האיסור הזה, וגילויי דעת של רבנים נגד האינטרנט נתלו מידי יום על מודעות הרחוב. עשרים שנה חלפו והמציאות - את שלה עשתה. הרבנים כשלו בענק. האינטרנט חדר כמעט לכל בית חרדי, ברמות שונות. על פי ניתוחי הלמ"ס, 68% עד 80% מהחרדים - קליינטים של האינטרנט. חלקם מחזיקים במכשירי סמארטפון "מוגנים" או "מסוננים", חלקם אוחזים בשני מכשירים, כשר מחוץ לבית ושאינו כשר בתוך הבית, וחלקם מתחברים למידע דרך מייל או אתרים ייעודיים עם פיקוח הלכתי. מקורות הכישלון נובעים בעיקר מההכחשה המוחלטת של הרבנים למהפכה ששינתה את העולם כולו. אי אפשר לומר שהם לא ידעו שזה עלול לקרות - אחרת לא היו לוחמים בפרצה באופן פונדמנטלי כל כך. לקריסתה של ש"ס מאחד עשר מנדטים בכנסת היוצאת, לשישה בלבד - גורמים רבים. פעילי ש"ס שחורשים את השטח במשך שנים מספרים בימים האחרונים על תקופת יובש ארוכה בה דרעי ונציגיו לא "ירדו לשטח" ולא סיפקו את צרכי הסניפים המקומיים, תומכי ש"ס ציוניים נטשו את המפלגה ככל שרבניה הקצינו את אמירותיהם נגד המדינה, בעיקר מאז מלחמת השבעה באוקטובר. אך בעיניי, אחת הסיבות המרכזיות והלא מדוברות היא מהפכת האינטרנט במגזר החרדי. קל לגבש את תודעת המגזר באופן חסון, אם צריכת המידע של הפרט החרדי נעשית באמצעות עיתון יומי מודפס המכיל תכנים מסוננים ומנופים היטב שמספרים סיפור הצלחה שגרתי. אפס התייחסות לכישלונות, אפס התייחסות למציאות עצמה, אבל מאוד קשה לעצב את תודעת המגזר אם צריכת המידע נעשית באמצעות קבוצות וואצאפ שונות ומגוונות, קבוצות שנתנו לעצמן את האפשרות להעלות כמעט הכל על הכתב. זהו סיפורה של החברה החרדית בעידן האינטרנט, וזהו סיפורה של ש"ס בשנים האחרונות. הקלטות רבני ש"ס נגד אריה דרעי הציפו את סדר היום החרדי דרך כלי תקשורת לא ממסדיים, תככים מלוכלכים מבית הורעפו על הקהל הרחב באופן יומיומי, כל מזימה פוליטית נחשפה עוד לפני שמצאה לה קונים. דרעי ניסה לאטום את הצינור שהתפוצץ והמטיר מידע סודי. באמצעות יועציו הקרובים השתיקו קבוצות וואצאפ ואיימו על מנהליהן בדרכים שונות - המציאות הייתה חזקה ממנו בהרבה. ש"ס התמודדה לראשונה עם איום חיצוני מתפשט, כמעט ללא יכולת תגובה. כך נבנה הנרטיב הפנים חרדי לפיו מפלגת ש"ס לא מטפחת את בני התורה הספרדים אלא מתענגת על השפעה בקבינט המלחמה, שולטת במשרדי הממשלה לרוב ומחלקת ג'ובים למקורביה, הכל כדי להישאר על כס השלטון. הטעות הגדולה ביותר של אריה דרעי הייתה הוויתור על הבוחר החרדי וניסיונו האחרון לכבוש את ליבו של הקהל המסורתי ציוני באמצעות דמותו של הרב עובדיה יוסף וסרטונים מרגשים ומעוררי דמעה. מדובר בקהל פריך עם אפשרויות הצבעה מגוונות. דרעי ויועציו לא הבינו שבראש ובראשונה עליהם לבצר את האחיזה ברחוב החרדי, לנהל שיח ישיר ואמיתי עם התומכים החרדים המאוכזבים, להודות בכישלון במשבר הגיוס, לבקש בענווה את אמון הבוחרים ולהבטיח שבקדנציה הבאה דברים ייעשו אחרת. במקום זאת, בחר דרעי לאטום אוזניים ולהתכחש לביקורת הפנים חרדית, מקורביו תדרכו שוב ושוב כי כל ביקורת מקורה בקומץ סהרורי והזוי של הפלג הירושלמי שממומן על ידי אנשי קפלן בשמאל הקיצוני ובחסידות סאטמר שמעוניינת לחולל כאוס פנימי ברחוב החרדי. אנשי דרעי סירבו לייחס אותנטיות לקריאות הבוז ולשלטי המרד בדרעי ובחרו להתרחק מהרחוב החרדי, להסתובב באולפן הפטריוטים ולהנות ממחיאות הכפיים של ינון מגל ושותפיו. העיקר שדרעי שומר על נתניהו. אוהב את נתניהו. ומחזק את נתניהו. זה הכי חשוב. הכפיים של אולפן ערוץ י"ד. סיפורה של ש"ס הוא סיפורה של החברה החרדית בעידן האינטרנט. בתקופה הזו כמעט כל מידע מוצא את דרכו החוצה. במקום להביט למציאות הזו בעיניים - בחר דרעי להתעלם. מי שהתנהג אחרת לחלוטין וזיהה את הסכנה בזמן היה יושב ראש יהדות התורה הנכנס יעקב אשר. בחופשת בין הזמנים בעולם הישיבות נבחרי המפלגה סבבו באופן יומיומי ב"קעמפים" בהשתתפות צעירים חרדים ןלא חששו להתעמת עם שאלות קשות על תפקודם בשנים האחרונות. ימים נדירים. הקמפיין של יהדות התורה במערכת הבחירות כמובן היה עסוק בחיזוק גאוות היחידה החרדית, והקהל לא חש שהוא מובן מאליו. דרעי צריך להפנים: בעידן שבו אין לו שליטה על מה שהבוחרים יודעים, עתידו תלוי ביכולתו להשיב להם, לא להשתיק אותם. שכוייח שקראתם.